סיכומי הרצאות מקצועיות

גורמי סיכון למחלות לב
למצגת בנושא לחץ כאן

חיים פעילים ובריאים  גם בגיל השלישי 
למצגת בנושא לחץ כאן


לחיות עם כאב כרוני – סיכום נקודות עיקריות/ דר' מיכל גולובנר
 התפיסה המודרנית של רפואת הכאב, מבדילה בין הכאב האקוטי (הכאב החד) לבין הכאב הכרוני.
הכאב החד נובע לרוב כתוצאה מנזק הנגרם לרקמות, ויש לו תפקיד הישרדותי.                                             
הוא מתריע על חבלה רקמתית ומשרה סידרת פעולות ותהליכים פיסיולוגיים שמטרתם סילוק הגורם המזיק והבראת הרקמה הפגועה.   
שונה לחלוטין הוא הכאב הכרוני, שמשכו ארוך, הרבה לאחר שהנזק הראשוני לרקמה כבר החלים, וחומרתו גבוהה ואינה פרופורציונאלית למידת הפגיעה הרקמתית.  
הסיבות לקיומו של כאב זה לא תמיד ברורות.  לעיתים הוא מלווה מצבים כרונים כואבים (כדוגמת דלקות פרקים), לעיתים הוא מעיד על פגיעה שנגרמה לסיבי עצבים, ולעיתים הוא מבטא רגישות יתר של מערכת העצבים לסיגנאלים של כאב.  
קיומו של כאב כזה משפיע על מעגלי חיים רבים, ולאורך זמן עלול לגרום למחירים גופניים, נפשיים, חברתיים וכלכליים.
התפיסה המודרנית של רפואת הכאב, אשר התגבשה רק בעשורים האחרונים, מתייחסת לכאב הכרוני כאל מחלה בפני עצמה ודורשת לטפל בו גם אם סיבותיו אינן ידועות או אינן ניתנות לריפוי. 
הטיפול בכאב הכרוני הוא כוללני ומטרותיו הן הפחתת הכאב בצד החזרת המטופל לרמת תפקוד, פעילות ואיכות חיים קרובה ככל האפשר לרמה שהכיר טרם הכאב. 
קיימים כיום מגוון תרופות וטכנולוגיות, ביניהן:    
א. תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAID’s) -  תרופות מקבוצה זו יעילות לטיפול בכאבים קלים עד בינוניים, המלווים בתהליך דלקתי.  דוגמאות לתרופות מקבוצה זו: אספירין, אדוויל, נקסין, וולטרן, אתופאן ועוד.                                                                                                                    
תרופות אלו עלולות לגרום לנזק בדרכי העיכול, ובשימוש ממושך במינונים גבוהים אף לנזק כלייתי.   דור מתקדם יותר של חומרים מקבוצה זו ,כדוגמת ארקוקסיה, פועל במנגנון מעט שונה והשפעותיו על מערכת העיכול פחות מזיקות. 
ב. קבוצת האופיואידים – חומרים נרקוטיים שהם נגזרת של אופיום.                                                             
יעילים כנגד כאבים בנונים – חמורים.                                                                                                            
עלולים לגרום לטשטוש, ישנוניות, עצירות ועוד.  בשימוש ממושך תתכן התפתחות של סבילות ותלות.  דוגמאות לתרופות מקבוצה זו: אוקסיקודון (רכיב בתרופות פרקודן ופרקוסט). 
                                       
כיום ידוע שהמוח האנושי מייצר באופן טבעי חומרים דמויי אופיום, מעין משככי כאב טבעיים, הקרויים אנדורפינים ואנקפלינים.   
פעילויות מסוימות כדוגמת התעמלות, יחסי מין, צחוק, ליטוף בעלי חיים – ידועים כמעוררים שחרור של חומרים אלו. 
ג. נוגדי דיכאון ונוגדי פרכוסים -  קבוצות תרופות אשר ייעודן המקורי אינו הפחתת כאב, אך הן נמצאו יעילות גם לטיפול בכאב, ובפרט כאב כרוני ממקור עצבי.                                                                     
דוגמאות לתרופות מקבוצה זו: סימבלטה, ליריקה, אלטרולט ועוד 
ד. סטרואידים – חומרים אנטי דלקתיים פוטנטיים ביותר.                                                                       
בטיפול מתמשך עלולות להתפתח תופעות לוואי משמעותיות, כדוגמת אוסטיאופורוזיס, סוכרת, קטראקט, כאבי שרירים, נטייה לזיהומים, השמנה, ועוד.                                                                            
אופן המתן של הסטרואידים יכול להיות גם מקומי, כדוגמת משחות או הזרקות למפרק.   
ה. גרייה חשמלית – טיפולים המבוססים, לפחות חלקית, על "תיאורית השער", לפיה, גירויים עצבים מסוימים כמו תחושת מגע, יחסמו הולכה של גירויי כאב מאותו אזור.                                                            
קיימים מגוון מכשירים הפועלים בשיטה זו, החל ממכשירים המספקים גירוי חשמלי באמצעות אלקטרודות המחוברות לעור, וכלה במכשירים מורכבים המושתלים בעמוד השדרה.  
• רשימה זו הינה חלקית בלבד, אינה מהווה המלצה לטיפול במצב ספציפי כזה או אחר, ואינה מחליפה את הנחיות הרופא המטפל. 






 

צור קשר

לכל שאלה מלאו פרטיכם, ונצור קשר בהקדם האפשרי